עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז היי, אני soy.
כבר הרבה זמן שאני כותבת קטעים קצרים על כל מיני דברים שקורים לי בחיי היומיום והחלטתי שאני רוצה לשתף אותם.
אני מאוד אשמח לקבל חוות דעת, גם לרע וגם לטוב כי אני מאוד לא בטוחה בכתיבה שלי.. אבל זה באמת דברים שיוצאים לי מהמקומות הכי שמורים ומוגנים שלי, מתחת לכל החומות שבניתי סביבי עקב החוסר ביטחון המטורף שאני מחביאה בתוכי.
אז מקווה שתהנו לקרוא את החומרים שלי :)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
״איך נתת לזה לקרות״
11/09/2017 00:55
Soy :)
עשיתי טעות. אני משכנעת את עצמי שזה היה המעשה הנכון. אני אומרת לעצמי שזה היה צריך לקרות. זה מה שרציתי שייקרה כל כך הרבה זמן. הוא רצה. אני רציתי. אז למה לא ? כן יש לו חברה. הם שנתיים ביחד. אני מכירה אותה. מודה שאני אפילו מחבבת אותה. למרות שהיא עושה לו את המוות. אם הם ביחד כל כך הרבה זמן הוא כנראה אוהב אותה. הוא היה הראשון שלי. בתוך תוכי אני שמחה שעשיתי את זה איתו, אבל על הנייר, זאת הייתה טעות. אני לא כזאת. תמיד אמרתי שאני הבחורה האחרונה שאעשה את זה לבחורה אחרת. יש קודים. אמרתי שבחיים אני לא אפר אותם. חשבתי שאני בן אדם נאמן ואמין. שאפשר לסמוך עליי. עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה. בא לי לעשות את זה שוב. זה מה שהכי נורא. שאני רק מחכה ליום שזה ייקרה שוב, שוב להרגיש אותו, שוב להרגיש חייה. אני לא יכולה לעשות את זה שוב. לפחות זה מה שהמוח אומר לי. אני עצמי, ממש מתארת את הרגע שזה ייקרה שוב. מקווה שזה ייקרה שוב. אני מרגישה מגעילה. כל הזמן רצה לי בראש השאלה- ״איך נתת לזה לקרות״? פעם ראשונה בחיים שעשיתי מה שאני רוצה באותו רגע, בלי לחשוב על המחר. בלי לחשוב על ההשלכות. בעיקר בלי לחשוב על אחרים. בלי לחשוב עליה. יש לו חברה. הם שנתיים ביחד. עכשיו אני באמצע. עכשיו אני אוכלת את עצמי ולא מסוגלת לחשוב על משהו אחר חוץ מזה. נהנתי. אני שמחה שזה קרה. אבל יש לו חברה. הם שנתיים ביחד. ואני מתארת לעצמי שאכן, הוא אוהב אותה. ואני, אני ברגע אחד הרסתי את הכל.
2 תגובות
אני.
16/07/2017 01:33
Soy :)
אז ככה, מאז שאני בת 14 אני כותבת יומן. לא באופן קבוע, אבל כל פעם שהיה קורה לי משהו טוב או רע הייתי כותבת בו.. עכשיו פתחתי אותו וקראתי הכל מההתחלה עד הסוף. את האמת התביישתי, התביישתי להבין שבאמת שנאתי את עצמי, בכל המובנים. החלטתי שלפני שאפרסם קטעים מהיומן, אפרסם קודם כך את התובנות שלי ממנו, ובעיקר מעצמי. אז זה מה שרשמתי: עכשיו קראתי כל חלק וחלק ביומן הזה. מההתחלה עד הסוף, בלי לדלג על אף פסקה. אני לא אשקר, קשה לי ואפילו כואב לי להאמין שאני בכבודי ובעצמי רשמתי את הדברים האלו. התבגרתי. עברתי המון, רגעים יפים, מאתגרים, כואבים ושמחים. אני יודעת שאני עוד אשתנה הרבה, אבל עדיין, אני שמחה על הבן אדם שאני היום. הפחד נעלם. הפחד התבטא בהרבה מובנים. שאלות ששאלתי את עצמי כמו- ״מה אנשים יגידו״? או הפחד הזה שתקף אותי כל פעם שרציתי לומר מה אני חושבת או מה אני מרגישה. לא מצאתי את הדרך להגשים את הרצונות ואת החלומות שלי. השנה בפעם הראשונה בחיים אני יכולה להגיד בלב שלם- אני אוהבת את מי שאני. גם מבחינת החיצוניות, אבל בעיקר למדתי להשלים עם מי שאני ועם הדעות שלי. למדתי לסמוך רק על עצמי. אני מסתכלת במראה ואוהבת את מה שאני רואה. פעם, פעם לא יכולתי לתאר מצב כזה . לא יכולתי לתאר מצב בו אני יוצאת עם גברים, יוצאת באמת. לא הופכת אותם לידידים טובים שלי כי אני מפחדת שיידחו אותי. אני יודעת מה אני שווה. ואני שווה הרבה. אני מצטערת על כל פעם שקראתי לעצמי מכוערת, מפגרת, ובעיקר ששכנעתי את עצמי שאני לא שווה. כרגע, זה כואב, ולא אני לא אשקר גם ירדו לי כמה דמעות. אבל עכשיו אני מבטיחה לעצמי, עושה עם עצמי חוזה, כותבת מילה אחר מילה בכתב היד שלי. לעולם לא אתן לאנשים לדרוך עליי או להוריד לי את הביטחון. לעולם לא אכנע שוב לנורמה שגורמת לי להרגיש שאני ״פחות״ מכולן. אני יפה מבפנים ומבחוץ. ואני אוהבת את עצמי יותר מכל בן אדם אחר. כי זאת אני, ואני כמו שאני, יותר טובה מסכה שאני יכולה ללבוש.
2 תגובות
אהבה ¿
14/07/2017 22:10
Soy :)
אהבה היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבן אדם, נכון? אם היא הדדית אז כן. מסכימה, אבל כשהיא לא ? מה אז ? גם אז היא דבר ככ מדהים וטוב ? גם בשירים והסיפורים. תמיד מדברים על ההוא שהלך, שאולי עוד יחזור, זה שבגד, זה שפגע ככ עמוק. אבל מה אם הוא אף פעם לא היה שלך? מה אז את אמורה להרגיש ? מה אם במשך ככ הרבה זמן את תקועה על אותו אחד שלא יוצא מהמחשבות. והוא, הוא בכלל לא חושב עלייך. את יכולה לשבת שעות ולבכות עליו והוא, הוא אפילו לא יודע. גם אם אמרת, גם אם צרחת את זה וניסית להכריח אותו לשמוע אותך. הוא מתעלם מקיומך, ונהנה מהמשחק הזה. משחק בך עד הסוף, מושך אותך עוד ועוד, הדבר היחיד שמחזיק אותך זה המילים הקטנות, המחמאות, המבט הזה שלו שגורם לך לחשוב לעצמך ״אולי הוא עוד ירצה״. אין לך כוח להמשיך להלחם עליו, אבל מצד שני אין לך ברירה. את מתפללת שתצליחי לעבור הלאה ואת גם מנסה, אבל מצד שני, את פשוט לא מסוגלת לשחרר. את מחפשת דרך לתאר לאחרים מה שקורה לך. את כבר מובכת שזה נמשך ככ הרבה זמן, אז את פשוט שותקת, שותקת ולא עושה כלום. נותנת לתחושת מועקה הזו לאכול אותך מבפנים ולפורר אותך. כל פעם מחדש את בטוחה שזהו, כאן זה נגמר, אני לא חוזרת אחורה לעולם את אומרת לעצמך. עד שיום אחד זה חוזר, חוזר ובענק. יש סיבה להרגשה הזו, או שהסיבה היחידה פה זאת אני, שמנסה לראות משהו שלעולם לא היה קיים, וגם כנראה שלא יהיה .
5 תגובות